ברקיע השביעי ברקיע השביעי
  • ראשי
  • בלוג
    • סיפורים שכתבתי
    • מחשבות
    • ספרים מומלצים
    • ניסיתי, אהבתי, המלצתי
  • בלוג קלאב
  • סדנאות
  • נעים להכיר
  • בנויים לקשר?
  • ראשי
  • בלוג
    • סיפורים שכתבתי
    • מחשבות
    • ספרים מומלצים
    • ניסיתי, אהבתי, המלצתי
  • בלוג קלאב
  • סדנאות
  • נעים להכיר
  • בנויים לקשר?

בבקשה, תגידו לי שוב

15 באוקטובר 2017 13:13 אין תגובות

זוכרים את הפוסט "בבקשה, אל תגידו לי"?

הפוסט עסק בביטויים שמבלי משים אנחנו שוחקים וביקש שנקדיש תשומת לב לנסות ולהשתמש במילים קצת פחות בלויות, קצת פחות חוזרות על עצמן ונטולות השראה (המילה "השראה" עצמה נכנסה לרשימה השחורה שלי, אם אני זוכרת נכון).

הפוסט עורר הרבה רגשות – רבים הזדהו מאד, רבים הוסיפו מילים משלהם, אחרים נרתעו מעט ואפילו פחדו לכתוב לי, כדי לא ליפול (בפח המיחזור…)

אז נכון שהייתי רצינית, אבל לא כל דבר רציני חייבים לקחת ברצינות, ובעיקר התכוונתי להעלות למודעות ולעורר מחשבה שניה לפני ששולחים הודעת "שאפו".

כדי לאזן קצת, אני רוצה לכתוב לכם היום על ביטויים שמקומם נפקד מהשפה היום – יומית שלנו, ואני, איך לומר, מתגעגעת.

אני מודעת לעובדה, שרבים מהביטויים שבחרתי הם לאו דווקא בעברית, והם חסרים בעיקר משום שהם מזכירים לי את הילדות.

כל אחד והילדות שלו וכל אחד מתרפק על בית הוריו ובית סבא וסבתא. מכיוון שמשני הצדדים אני נצר למשפחה שמוצאה מאירופה (נכון יותר לומר, "אאורופה"), הביטויים שאני מכירה הם עוד משם, כמו שאומרים. לכן, ישמח אותי מאד אם תוסיפו ביטויים משלכם, מילים בעברית שאתם אוהבים ומרגישים שנשכחו מלב או מילים שמקורן בשפת סבא וסבתא שלכם ומעוררות בכם זיכרונות ילדות מתוקים.

מוכנים?

פּוֹמְפָּה  – זוכרים את הדבר הזה? מקל שבקצהו כיפת גומי ועוזר לנו בשעות קשות (שלא לומר, מסריחות) במיוחד של סתימה בביוב. אני לא יודעת אם יש מונח בעברית לאביזר החשוב הזה, אבל "פומפה" היא מילה ייחודית. מסוג המילים המופלאות שהשם שלהן מזכיר את את הצליל שהן משמיעות. בקבוק, רשרוש, זמזום, איוושה, פכפוך. מה שנקרא בעברית צחה אוֹנוֹמָטוֹפֵּיָה.

למה נזכרתי בפומפה? לאחרונה שמנו לב שהמים במקלחת לא יורדים כדבעי. לוקח להם הרבה זמן לזרום לאן שהם אמורים לזרום והם ניקווים במקלחת ויוצרים שלולית בלתי נעימה. פניתי לאב הבית, שהוא במקרה גם אבי הילדים ובכל מקרה גם בעלי, שבדק את הבעיה וקבע כי הפתרון הוא פומפה. תמורת סכום חד ספרתי בשקלים חדשים, רכשנו פומפה. ואז קרו כמה דברים:

  1. נזכרתי במילה המופלאה "פומפה".

  2. בעלי טען שהוא תמיד רצה פומפה ואף פעם לא הייתה לו אחת. שמחתי להגשים לו חלום.

  3. הבנים שיחקו עם הפומפה במשך יום שלם. שמו אותה על הראש, על האף, משכו אחד את השני, ומה לא. אני לא זוכרת אם ציינתי, אבל מדובר בילדים שאחד מהם חייל והשני כבר לומד נהיגה. עדיין, הפומפה הלהיבה אותם והעסיקה אותם לא פחות מסוני פלייסטיישן 21.

  4. אב הבית עשה כמה תנועות חינניות עם הפומפה, ומאז המים זורמים אל הביוב בצורה חלקה. איזו מילה נהדרת למכשיר מציל חיים.

 

כְּמִיהָה  – כדי לאזן את המילה הקודמת, הארצית, בחרתי להמשיך עם מילה יפיפייה. מילה שבעיני מתארת גם געגוע וגם תשוקה. כמיהה. יש בה יופי והיא מסתיימת באות "ה" שמופיעה פעמיים, דבר שמקנה תחושה שהמילה לא מסתיימת באחת, אלא ממשיכה ומהדהדת ומסתיימת לאיטה, כפי שראוי לה, לכמיהה.

כמיהה

דּוּד בּוֹיְלֶר – ושוב, בתפנית חדה אל עולם האמבטיות (פתאום אני חושבת – מה זה אומר עלי??) אצל הורי היו אומרים "תדליק את הדוד בוילר". אצלנו אומרים רק "תדליק את הדוד" (ולרוב כבר לא אומרים את זה, כי הוא נדלק מעצמו, חכם כזה).

אבל אני מאוהבת דווקא ב"דוד בוילר", צירוף מטופש משהו, יש לומר, כי אפשר להסתפק רק ב"דוד" או רק ב"בוילר" (א-פרופו כפילות, זוכרים איך פעם היו אומרים "טילי הסקאד מיסיילס" ו – "חולצת טי-שירט"?).

בכל מקרה, אני אוהבת את "דוד בוילר", כי ככה היו אומרים אצלנו וכשמדובר במסורת אין טעם לשאול "למה". אז איך היו אומרים אצלכם, כשלא היו מים חמים, "שוב שכחתי להדליק את ה….?"

תַּרְמִיל  – מילה מקסימה שאמא שלי הזכירה לי את קיומה. השנה נסענו עם  המשפחה המורחבת לטיול ארוך בחו"ל, לחגוג להורי יום נישואין 50 (האח, הידד). בבוקר הראשון אמא שלי אמרה לילדים "אל תשכחו לקחת את התרמילים". אחותי ואני הסתכלנו אחת על השנייה ושאלנו "תרמיל??? מי משתמש במילה "תרמיל"? היום אומרים "תיק". אבל שתינו הסכמנו שמדובר במילה חביבה מאד והרבה יותר מדוייקת מסתם "תיק". אמא, את צודקת (כרגיל). תוחזר לאלתר המילה "תרמיל".

אִינְוֵונְטַר – לפני כמה זמן (הרבה מדי זמן, לטעמי), ביקרתי בחנות הבגדים האהובה עלי ומדדתי מלבושים שונים. לידי עמדה אישה נאה, לא צעירה ובעוד אנחנו מביטות בעצמנו במראה ומחמיאות זו לזו (כי מי יחמיא לנו, מי?) פנתה האישה אל המוכרת ושאלה אותה "יש לך עוד משהו באינוונטר"? התעלפתי מרוב עונג. איזו מילה מלבבת, וכמה זמן לא שמעתי אף אחד שמשתמש בה.
עשתה לי את היום (האישה המקסימה, המילה וגם העובדה שיצאתי משם עם שלוש שקיות גדושות בגדים חדשים).

שְׂמִיכַת פִּיקֶה – אצלנו בבית אין שמיכות פיקה. נכון שמדובר באריג שעבר תהליך מוצלח במיוחד של מיתוג מחדש, אבל בעלי עדיין טוען שזה מזכיר לו את הלינה משותפת בקיבוץ, והוא בכלל עלה לארץ מדרום אמריקה והדבר הכי קרוב לקיבוץ היה צימר שהזמנו פעם באחד הקיבוצים, כי לא היה מקום אחר פנוי, יען כי נזכרנו להזמין ברגע האחרון. אז שמיכת פיקה אאוט, מה לא עושים בשביל שלום בית. אבל אני אוהבת לגלגל על הלשון את הביטוי "שמיכת פיקה". נכון שהשמיכה עצמה מזכירה קיבוץ או מעברה, והשם "פיקה" כבר שייך מזמן לכדורגלן ספרדי, אבל הניחוח של המילה מזכיר לי נשכחות, ובעיקר איך בילדותי הייתי שוכבת בסלון, מתכסה בשמיכת פיקה בצבע תכלת ויודעת שאין לי דאגות.

דרך אגב, בן הדוד של שמיכת הפיקה, הוא הוִִינְטֵלַטוֹר, שגם בו אנחנו כבר לא משתמשים, לא במילה המופלאה ולא במוצר עצמו, כי מי צריך וינטלטור, כשאנחנו מקפיאים את הבית עם מזגן (אתה משחק לי בראש, טורנדו?).

ילדה יפה, שהרוח (מהוינטלטור) משחקת בשיערה. 
ילדה יפה, שהרוח (מהוינטלטור) משחקת בשיערה. Photo via VisualHunt

הוֹל – נכון, אני אוהבת גם את המילה העברית "מבואה", אבל למילה "הול" יש קסם מיוחד. ניחוח של רהיטים ישנים מעץ, שהגיעו באנייה מארץ רחוקה. הרבה זמן לא שמעתי את המילה הזאת ואין לי מושג איך נזכרתי דווקא בה.

ואם בחלקי הבית עסקינן, היום מוכרים לנו רק "מרפסות שמש" וכמעט אין סתם "מרפסת" או "בלקון" או אפילו "ורנדה". אז אולי בשנה הבאה נשב על ה"טרסה" שלנו ונשתה תה עם קוביית סוכר בצד.

אִצְטְלָה – מילה שחייבת לחזור אלינו. אנחנו זקוקים לה. כל כך הרבה דברים היום נראים כמשהו אחד ובעצם הם איצטלה למשהו אחר, שפשוט אי אפשר בלעדיה. והיא גם כל כך יפה. הפירוש המילולי שלה, דרך אגב, הוא "בגד עליון, אדרת".

מילה נוספת, המתחרזת עם האחרונה ואהובה עלי לא פחות "אֲמַתְלָה", תירוץ.

ולקראת סיום אני מרגישה צורך, איך לא, לחזור לעולם הקרוב לליבי, עולם הסדר והניקיון (רק אחרי שבחרתי את המילים, שמתי לב למכנה המשותף שלהם. צר עולמי כעולם נמלה). המילה המסיימת את הפוסט הזה, למרות שישנן עוד מילים אהובות רבות, היא מילה שנושאת בחובה מטען רגשי גדול. ביטוי שהוא, לדעתי האישית, עולם ומלואו, מזכיר טעמים (וריחות) של ילדות. אז הכינו את הממחטות – איך קוראים אצלכם בבית ל"כביסה המלוכלכת"?

אצלנו, מין בית סתמי ולא מיוחד כזה, מדובר פשוט ב"כביסה מלוכלכת". אצל הורי, לעומת זאת, קראו לזה "שמוציק יבש". למשל, "שמתי את החולצה בשמוציק יבש".
כשגדלתי, ניסיתי להבין מה מקור הביטוי. ידעתי שאמא שלי הביאה אותו מבית הוריה, דוברי הגרמנית. לא צריך לדעת גרמנית ברמת שפת אֵם כדי להבין ש"שמוציק" פירושו "מלוכלך" (מספיק לקרוא כמה ספרים על השואה…) אז חשבתי ש"שמוציק יבש" הוא כינוי לבגדים מלוכלכים (שמוציק), כשהם עוד לפני הכביסה ולכן הם מלוכלכים אבל עדיין יבשים. הגיוני. מה רבה היתה הפתעתי כשגיליתי שהביטוי "שמוציק יבש" הוא בעצם שיבוש של המונח בגרמנית לכביסה מלוכלכת " Schmutzige Wäsche" ובעצם כל הילדות שלי היתה מבוססת על טעות אחת גדולה, כי היינו צריכים להגיד משהו כמו "שמוציגה ווש" ויצא לנו "שמוציק יבש" ועוד עם הסבר הגיוני לגמרי.


אז איך קראו אצלכם בבית לכביסה המלוכלכת? מותר לכבס את המונח "כביסה מלוכלכת" ברבים. לדעתי יש פה נושא חשוב מאד לשיח הציבורי. כתבו לי.

מסתבר שלא רק אנחנו טעינו.... Photo credit: antwerpenR via VisualHunt / CC BY-NC-SA

אלה היו מקצת מהמילים שאני כמהה אליהן ואשמח אם יחזרו לשיח היום יומי שלנו.

לאילו מילים אתם עורגים?
אילו מילים אתם רוצים לשמוע יותר?
אילו מילים מזכירות לכם את הבית?

ועוד דבר קטן – בגוף הטקסט שתלתי עוד מילים יפות שמקומן אתנו. שמתם לב?

עוֹד אָבוֹא אֶל סִפֵּךְ בִּשְׂפָתַיִים כָּבוֹת. עוֹד אַצְנִיחַ אֵלַיִךְ יָדַייִם. עוֹד אֹמַר לָךְ אֶת כָּל הַמִּלִּים הַטוֹבוֹת, שֶׁיֶשְׁנָן, שֶׁיֶשְׁנָן עֲדַיִן

(נתן אלתרמן, עוד אבוא אל ספך, מתוך הקובץ "כוכבים בחוץ")

תגובות

תגובות

פורסם ב: כללי, מחשבות

השארת תגובה

ביטול

צפי הדר ריכטר

אני צֵפִי,
שם מוזר, צודקים.
את הסיפור על השם שלי אפשר לקרוא כאן.
אני כותבת על דברים רציניים וגם מצחיקים, אבל תמיד מתכוונת לעורר מחשבה ולהגיע לעומק.
תוכלו למצוא כאן סיפורים קצרים שכתבתי, המלצות על ספרים מעניינים לקרוא ובכלל המלצות על דברים טובים.

אז בואו איתי אל הרקיע השביעי.

דברים טובים1

הרשמו, שלא תפספסו

מאושר סיפור קצר

מְאֻשָּׁר

מה צריך אדם כדי להיות מאושר? הילדים שלה בריאים ויפים. ההורים שלה טובים, בעלה לא עזב אותה. היא קמה לעוד בוקר, אוהבת את השמש המציפה את חדר השינה. מהחלון היא רואה ירוק, וזה עושה לה הרגשה טובה לרגע אחד, למרות

קחי אותי לשם »

בגן חיות הטרף – אריק לארסון

מאנגלית: יניב פרקש הוצאת בבל אם תקראו רק ספר אחד השנה (ואני, כמובן, מקווה שתקראו יותר), אני ממליצה לכם בחום שיהיה זה הספר הזה. נכון, התמונה על הכריכה סתמית ובלתי מושכת. נכון, כותרת המשנה "דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי"

קחי אותי לשם »

בבקשה, אל תגידו לי

בתור אחת שקוראת הרבה וכותבת לא מעט, אני מאוהבת בשפה העברית. ובעושר לשוני בכלל. בזמן האחרון שמתי לב שיש שימוש יתר בביטויים מסוימים, באופן שעושה את בשרי חידודין חידודין. אני לא מדברת על שגיאות נפוצות בלשון העברית, שגם הן יכולות להוציא

קחי אותי לשם »

השם שלי ואני

נראה לי שהתקרבנו מספיק, אתם ואני, והגיע הרגע לדון בנושא רגיש. השם שלי. אז אתם כבר יודעים שקוראים לי "צֵפִי". מה זה "צֵפִי"? בוודאי שאלתם את עצמכם. זאת שאלה שאני נשאלת כל יום, לפחות פעם אחת, אם לא שלושים. אלא

קחי אותי לשם »

אשמח אם תשתפו

Share on facebook
Share on email
Share on pinterest
Share on whatsapp
CLASS - WordPress DIY
Design by צפי הדר ריכטר, ברקיע השביעי ©
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס