בלוגרית של שבת – גילי מצא

"ברקיע השביעי" מארח את הבלוגרית גילי מצא

קיים מאז: יוני 2017

1. מה יש בבלוג שלי?

אני מזהירה שזו הולכת להיות תשובה ארוכה. לא תמצאו בו עומס של פרטים אינפורמטיביים המאפיינים כתבות תיירות ודיווחי מטיילים אבל כן תמצאו חוויות – והרבה. ובסופו של דבר, בשביל החוויות אנחנו מטיילים.

מה שמאפיין את טיולי ומסעותי זה הרצון ההרפתקני לחוות מקומות, אתרים ואנשים באופן לא שגרתי. אם אסע לפריז – זה לא יהיה בשביל לבקר במוזיאונים או לבזבז כסף בשופינג, אלא כדי לחוות מרוץ סוסים שלצפות בו מגיעה בכל שנה כל אצולת אירופה; אם אסע לווינה – זה לא כדי לטייל ב-"רינג" המפורסם והמוכר לכל תייר, אלא כדי להשתתף באליפות אוסטריה לריקודי ואלס.

נסעתי ללטביה כדי לצלם טקס פגאני עתיק יומין המקדם את היום הארוך בשנה, הרחקתי לקזחסטן כדי להתפעל מעיר הבירה יוצאת הדופן – אסטנה ולצלם מרוץ סוסים מסורתי ביריד אתני, התנחלתי במשך חודשים בפירנצה כדי להכיר מקרוב כל גלריה וסדנת אמנות, להשוות בין טעמי הקפוצ'ינו השונים בעשרות בתי קפה בעיר, ובאסטוניה ישבתי באי בים הצפוני כדי לבלות במחיצת הדייגים המקומיים. בקיצור – אם אתם טיילים חווייתיים – קראו אותי ושתפו אחרים.

2. קצת עלי

כעיתונאית – עם ניסיון וותק של כמה עשורים, בירחונים ובעיתונות המודפסת ("מעריב", "את"-טור טיולים "בסוף הדרך", "גלובס") והדיגיטלית (טור של פוטו-סיפור "מסע עם כוכבים" ב-Ynet) ועתונים מקצועיים (ירחון "אותות", מקומון "על הצפון").

כצלמת – תערוכת יחיד "נופי מים", שפתחה את קונספט תערוכות הרחוב בחולון. צילום זוכה בתחרות 70 שנה לנתניה, "שנסע" על אוטובוסים בעיר.

העצמת נשים – מופע יחיד על גרושי "מעזה לבד", שהוצג פעמיים בפסטיבל נשים יוצרות בחולון והוכר ע"י מט"י, טור על אמהות בגרושים במשך 5 שנים בירחון "את": "בין שני בתים", קבוצת העצמה בפייסבוק לנשים חד-הוריות, אלמנות, גרושות.

בדשא של קיבוץ דן, מתוך יומן מסע "גילי בגליל"

3. למה התחלתי לכתוב בלוג?

כי הבנתי שאם אין לך בלוג, משמע: אתה לא קיים. ש"תור הזהב" של העיתונות הסתיים. מאוד עצוב לגלות את זה, שמקצוע שהיה מוערך ולא כל אחד יכל לעסוק בו, נפרץ לגמרי. קולגות שלי מכל תחומי התקשורת מתרעמים על כך. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. וגם כי נמאס לי לשמוע תשובות כמו –"אין לנו מקום בפורמט הנוכחי של העתון", "כבר כתבו על זה", "נוכל לשלם על זה רק…./בכלל לא", "זה יוכל להתפרסם בקיץ הבא….", הבנתם את העיקרון.

גילי מצא לטייל עם גילי בלוג טיולים
בחווה של אופיר ערן ברמות נפתלי, בוקרים הם החולשה שלי ביומן מסע גילי בגליל

4. אני שואבת השראה לבלוג מ...

כל דבר יפה ואסתטי. יופי כל-כך חשוב לי, שאני יכולה למות מרעב ולהמשיך לחפש מסעדה, עד שאמצא את זו שתראה לי מזמינה לאכול בה. שיש בה טאץ', טוב טעם פרטי. אני שואבת השראה מאנשים אמיצים, שהעזו לשנות את עצמם, או את הסביבה שהם חיים בה. ממקומות חדשים שאני מגיעה אליהם במכוון או בטעות. מסיפורי אהבה של אנשים מבוגרים (יחסית..), שגורמים לי לחשוב שאולי זה עדיין אפשרי.

גילי מצא לטייל עם גילי בלוג טיולים

5. נושא שאני מתכננת להעמיק בו בקשר לבלוג שלי

היעד הבא שאסע אליו.

6. הפוסט האהוב עלי

בארץ – פוסט משבוע שעבר- סיור בלוגריות בעמק יזרעאל. מחו"ל – מירוץ סוסים בקזחסטן

גילי מצא לטייל עם גילי בלוג טיולים

סיור בלוגריות בעמק יזרעאל – קטיף עצמי בהרדוף

גילי מצא לטייל עם גילי בלוג טיולים

7. מה החלק הכי מתסכל בכתיבת בלוג?

הקטעים הטכניים קשים לי. אני לא שולטת בכל הפרמטרים של WIX. בפוסט עצמו, השילוב בין טקסט לתמונות, לוקח לי המון זמן. ברוב בתי הקפה שאני מנסה לגוון בהם ישיבה לצרכי עבודה, האינטרנט איטי וזה סיזיפי. אני לא מצליחה לפרסם ניוזלטר על בסיס שבועי, או חודשי. לא יודעת את הטריקים של שיווק ומינוף. מתסכל מאודדד שיש פוסטים שהם נפלאים ובקושי משהו מגיב בתוכם או בלינק בפייס.

8. מה החלק הכי מתגמל בכתיבת בלוג?

שאני יכולה לכתוב בו בשילוב האהוב עלי: סלנג ומילים גבוהות. שאני מחליטה כמה תמונות אשים באייטם. שאין לי מגבלת מילים. שאני לא "פוחדת" לכתוב את דעתי האישית המנומקת. ובעיקר: להכניס את החוויה האישית שלי מכל מקום במסע ,שזו מילה שהיא אנלוגיה לחיי. הבלוג הוא ארבעה קירות עבורי ואני עובדת קשה, כדי להרגיש בבית.

השנייה הזו שבה אני לוחצת PUBLISH היא אושר צרוף. מאמץ של שעות, ימים, יצירת השלם רואה אור בהינף המקלדת שלי. אני לא תלויה בשום עורך, תמהיל עיתון, כמות המודעות שמתפרסמות. כשיש תגובות שבהן ניכרת הערכה לחוויה שעברתי, למידע שתרמתי, לצילומים האמנותיים, אני מנסה לנשום ולהפנים, כשאני שואלת את עצמי: בשביל מה המאמץ, מי בכלל קורא אותי?


9. סיפור נחמד בקשר לבלוג שלי

בכל מיני מקומות אי שם, שמגיעה אליהם ואנשים זרים שואלים/אומרים "את מוכרת לי. זו את מהבלוג לטייל עם גילי?", הלב מתרחב. את הסיפור על איך מצאה אותי ואת הבלוג ישראלית שיושבת ביער פרטי במחוז לא ידוע בצרפת, פרסמתי בכתבה:"ונציה בדורדון".

גילי מצא לטייל עם גילי בלוג טיולים

10. עצה טובה לבלוגרית מתחילה

עד שאין לך כמות מרשימה של פוסטים, אל תעלי לאוויר את האתר.

השאלון המהיר:

  1. הקינוח האהוב עלי: עוגת גבינה עם פירורים וצימוקים בטעם של פעם, שיש בו זכרונות גם אנושיים.
  2. המדינה הכי אקזוטית שביקרתי בה: קזחסטן.
  3. אם היית יכולה לקנות בחינם בחנות אחת. איזו חנות זו היתה? ללא ספק חנות ציוד טיולים וספורט רצוי בחו"ל, כשיש מבצעים אחרי הכריסטמס והשנה החדשה. מבחינתי זה לונה פארק שאני יכולה לבלות בו במשך כמה שעות.
  4. איזה מאכל לעולם לא תאכלי? ארטישוק ירושלמי. התוצאות הבעייתיות נמשכו שבוע, לשמחתי המפוקפקת רק אני הייתי בבית.
  5. מה משעמם אותך? אנשים ומרצים שלא יודעים לספר סיפור, אנשים שעפים על עצמם, חוסר יצירתיות.
  6. מה מצחיק אותך? מעשים ושטויות מחוץ לקופסה.
  7. איך את שותה את הקפה שלך? אם זה במכונה: הפוך עם הרבה קצף, לא רותח ולא פושר, עם קפסולה אחת. אם בבית-כפית שטוחה של קפה גרגרים עם מים רותחים, חלב וקצת סוכר.
  8. שם חיבה: אני לא קוראת לעצמי. גיל, קרא לי האוהב האחרון.
  9. האתר ששותה לי הכי הרבה זמן: פייסבוק.
  10. זוכרת בע"פ את המילים של… מכתבי אהבה שכתבו לי, שורות בשירים, ספרים וסרטים שגרמו לי לבכות, מילים איומות של אנשים רעים/מטומטמים ומדי קרובים, שנצרבו לי בעור.

תגובות

תגובות

5 תגובות

  1. עינת הגב

    גילי, אהובה.
    כמה רגש בבחורה אחת! אני התאהבתי בחוויות שלך, בעיקר בזכות הדרך הייחודית בה את מעבירה אותן. אני שמחה שהצטלבו דרכנו.
    והרגת אותי עם הארטישוק הירושלמי 😂😂

    • גילי הגב

      מצחיק שדווקא הארטישוק הרג אותך, תאמיני לי שאצלי כל פתח בגוף צעק הצילו. תודה למחמאות עינת

  2. גילי הגב

    מצחיק שדווקא הארטישוק הרג אותך, תאמיני לי שאצלי כל פתח בגוף צעק הצילו. תודה למחמאות עינת

  3. גילי הגב

    איזה כייף לשמוע כזה פרגון מבלוגרית מיומנת Ziva Raanan ועל כך שאת יזמת צירוף שלי לקבוצת הבלוגריות ומאז נפתח לי עולם שבו אני עולה חדשה.מדברת בלוגית לאט…אבל מנסה ביסודיות

  4. אירית הגב

    נהניתי לקרוא אותך, יצירתית ושובבה, תמונות חיות וצבעוניות, עושה חשק לחיות 😜😍

השארת תגובה