אני ממש אוהבת לקרוא, וכמובן, גם לכתוב, רשימות.
אתם בוודאי זוכרים את הפוסט "בבקשה, אל תגידו לי" – רשימה של מילים לעוסות ושחוקות שאי אפשר לשמוע יותר במקומותינו.
ומכיוון שהפוסט הזה זכה לכל כך הרבה תגובות אוהדות ומזדהות, מייד אחריו הגיע אחיו, הרגוע והמפויס ממנו "בבקשה, תגידו לי שוב" – רשימה של מילים שאני מתגעגעת לשמוע. גם הוא, אגב, זכה לאהדה גדולה (הופתעתי, אבל אנשים אוהבים, לא רק להתעצבן, אלא גם להתגעגע).
הפעם אני מביאה לפניכם רשימה של 9 דברים שהם Overrated ו – 10 דברים שהם Underrated בעולמנו.
9 דברים שזוכים להערכת יתר (Overrated):
אין מילה בעברית ל – Overrated. תאמינו לי, חיפשתי. זה לא בגלל שרק האמריקאים יודעים להגזים, כפי שהיינו רוצים לחשוב. גם אנחנו יודעים היטב להוציא משהו מהמימדים הטבעיים שלו, לנפח עד שאנחנו בכלל שוכחים על מה המהומה.
הנה כמה דברים שלעניות דעתי זוכים להערכת יתר וראוי שיחזרו למידות האמיתיות שלהם, כאן ועכשיו:
1 # ריצה
ריצה זאת אחת הפעילויות שהיא הרבה הרבה הרבה יותר מדי Overrated. כולם רצים כל הזמן. ואז מדברים על זה. שמתם לב כמה דיבורים על ריצה יש מסביב? נכחתי בערבים שלמים שבהם דובר רק על ריצה. מסלולי ריצה, אימוני ריצה, מרתון, הר לעמק, ים אל ים, מדבר למדבר ומה לא. זה הנושא הכי חם שיש בעשור האחרון, ולא נראה שמישהו מתכוון להפסיק.
כתבתי פוסט שלם על כך שאני נשואה למרתוניסט, ואני באמת מעריצה את האדמה שעליה הוא רץ (הוא וכל החברים המסובבים שלו).
לכן, אל נא תבינו אותי לא נכון (ועל מנת שלא להסתבך עם המרתוניסט וחבר מרעיו), ריצה זה טוב. זה אפילו מעולה. אבל מישהו צריך לומר את האמת – לא כולם צריכים לרוץ. אפשר גם ללכת. או לשחות. ואם אתם רצים – תבורכו. אבל דברו מדי פעם גם על משהו אחר. אכלתם את הראש.
2 # פוליטיקלי קורקט
בעברית – תקינות פוליטית.
אם יש דבר שמעצבן אותי כמעט כמו דעות קיצוניות וחשוכות, זה הצורך האפנתי לטשטש כל הבעת דיעה במסך של תקינות פוליטית. עדיף בעיני עשרות מונים לשמוע מה אדם באמת חושב, מאשר לשמוע את הרעש המאוס הזה שהוא עושה כשהוא הולך על ביצים.
כשאדם מתבטא באופן תקין פוליטי, הוא לא באמת שינה את דעותיו, הוא יודע שבתקופה הזאת יש דברים שלא כדאי להגיד, כי הם לא נחשבים תקינים, אז הוא משנה את הניסוח.
תנו לי את האמת, גם אם היא לא נעימה לאוזניים ולא מילים שיצאו ישר מהמכבסה.
באופן אישי, הייתי שמחה למקד מאמצים במהות, כלומר – יותר ב"מה אנחנו חושבים". מספיק זמן התמקדנו ב"איך זה נשמע". נכון שגם השיח חשוב, אבל נראה לי שהגזמנו בחשיבותו על חשבון התוכן.
למשל, וסליחה ומחילה מראש אם אני פוגעת במישהו/י, אבל – האם לא הגיע/ה הזמן / הזמנה לרדת, מהשיח א.נשים? תגידו זכר, תגידו נקבה, תגידו איזה מגדר שאתם בוחרים. כבר די ברור שהכוונה היא לכולם. התקדמנו. אפשר לשחרר.
אתמול, למשל, קיבלתי במייל הזמנה לאירוע חביב בגינה הקהילתית הקרובה לביתי. פעילות מבורכת, ללא ספק.
ההזמנה, לעומתה, נפתחה במילים "מוזמנימות". נו, מה?
3 # מיני בר
בשביל קופסה קרירה לשים בה את הכסף שלי במלון, אני מעדיפה כספת.
מי צריך סודה בבקבוק בגודל מנת סימילק בתמורה ל – 10 $ או אריזה מיניאטורית של בוטנים מלוחים בדיוק כמו זו שקיבלתי הרגע במטוס ודחפתי בכיס של המושב שלפני, ושם גם השארתי אותה?
שיקום מי אי פעם אכל או שתה משהו מהמיניבר במלון. אף אחד לא קם. רואים? מיותר.
4 # דחיית סיפוקים
מלמדים אותנו לדחות סיפוקים. גם אנחנו טוחנים לילדים "סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות". אבל בלי שהם ישמעו אני אומרת, דחיית סיפוקים זה ממש Overrated.
למה לדחות? בא לכם משהו? יאללה, כאן ועכשיו! למה לחכות למחר אם אפשר לעשות את זה היום ולהרגיש הכי טוב בעולם? אם צריך לדחות משהו, זה את העבודה הקשה. סיפוקים, מאידך, יש לממש לאלתר.
5 # לאס וגאס
הערכת יתר, Big Time. אחד המקומות היותר משעממים שקיימים. אין שם כלום.
אם אתם לא אוהבים להמר – אין לכם מה לחפש שם. ואם אתם כן – אוהבים להמר, עדיף שתשמרו על הכסף שלכם למטרה טובה יותר.
מה שראינו בסרטים ממש מספיק וגם הרבה יותר מחמיא מהמציאות. תחסכו מעצמכם.
6 # Waze
זאת קטגוריה בפני עצמה. אפשר לומר שזה פחות מסוג הדברים שזוכים להערכת יתר, ויותר דברים שפיתחנו בהם תלות מסוכנת ואנחנו זקוקים מידית למכון גמילה מהם (אם רק היינו יודעים איך להגיע אליו…)
אנחנו כבר לא מניעים את הרכב בלי להפעיל קודם את ה Waze, גם אם זה רק להביא את הילד לחוג במתנ"ס וגם אם זה כרוך בלשקר במצח נחושה שאנחנו לא הנהג. כמו בכל התמכרות, נעשה את כל מה שדרוש, כי אנחנו כבר לא יודעים מי אנחנו בלעדיו (שלא לדבר על איפה אנחנו).
אמנם Waze עשו אקזיט יפה ומכרו את עצמם לא-זוכרת-למי, אבל המהומה בהחלט מוגזמת. בואו נשים דברים בפרופורציה. הם לא יעשו משהו פורץ דרך באמת, כל עוד הם לא יהיו מסוגלים לומר לנו באיזה נתיב ברמזור אנחנו צריכים לעמוד כדי להתחיל לנסוע ראשונים.
7 # מתאם שיחות השלום למזרח התיכון
Overrated. התפקיד הכי מיותר בממשל האמריקני. אין שלום, אין שיחות, בקושי יש עדיין מדינות באיזור הזה שנקרא "המזרח התיכון", אז מה יש לתאם? ולמה שולחים אותו לכאן כל הזמן? מכסימום, אפשר לעשות את זה טלפונית, את התיאומים האלה. מה רע בשיחת ועידה איזורית?
8 # מישל אובמה
זוכרים? אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות. נכון, היו לה את כל הנתונים הנכונים – אישה, אפרו-אמריקאית, משכילה, אבל מה בעצם היא עשתה?
9 # דעות של אחרים
אנחנו מפריזים לגמרי בחשיבות דעות של אחרים. אז מה אם מישהו אמר? בסופו של דבר, אנחנו חיים את החיים שלנו. למה לתת משקל כל כך גדול למה שמישהו אחר חושב?
זאת, כמובן, רק דעתי. אתם לא חייבים להתייחס אליה.
10 דברים שלוקים בהערכת חסר (Underrated):
אין מילה בעברית גם ל – Underrated. אחרי ששברתי את הראש, החלטתי לתרגם זאת ל"דברים שלוקים בהערכת חסר". מדובר בדברים שראוי שיקבלו יותר מקום בעולם שלנו. דברים שמגיעה להם יותר תהילה, יותר יוקרה, שאנחנו לא מספיק מעריכים אותם. הנה כמה שעלו בדעתי:
1 # סל כביסה ריק
אנשים מתרגשים מתמונה של הים, של שקיעה, ממראה של תינוק מחייך, אבל אף אחד אף פעם לא הזכיר, כמה מרגש ומכונן הוא מראה התחתית של סל הכביסה הריק.
אתה עובד ועובד, ופתע הוא נגלה אלייך. נקי, צחור. תמיד ידעת שהוא שם, איפה שהוא, אבל יוצא לך לראות אותו כל כך מעט. מעט מדי.
2 # הומור עצמי
אני מעריצה אנשים שיש להם הומור עצמי. אנחנו תמיד כל כך מבוהלים שמא יצחקו עלינו. על איזו שריטה שיש לנו. מנסים בכל הכח להסתיר אותה. ואני אומרת (בעיקר לעצמי, אבל גם ממליצה לכם) – בואו נוותר על מאמצי השווא האלה, הרי אי אפשר באמת להסתיר.
קרה לכם פעם שקמתם עם חצ'קון באמצע הפנים, שמתם חצי קילו מייק אפ ויצאתם מהבית בתקווה שאף אחד לא רואה, ואז האדם הראשון שפגשתם אומר לכם "מה זה? מה יש לך על האף?". אז זהו.
לכן, בואו נתייחס לעצמנו בהומור. כן, קמתי עם וואחד בונקל'ה. כל כך משחרר, תאמינו לי. מאחת שעוד עובדת על זה.
3 # תחתונים טובים
תגידו לי, מתי עברנו לקנות תחתונים בסופר? נכון שמדובר במוצר שהחשיפה שלו לקהל הרחב מצומצמת מאד (אחד, שניים, שלושה – תלוי כמה חברותיים אתם…), אבל בואו נהיה כנים, כמה זוגות תחתונים עם חורים יש לכם ברגע זה ממש בארון? וכמה זוגות תחתונים שקיבלו את הצבע שלהם לא בפס הייצור כי אם בתאונה מצערת במכונת הכביסה? תחתונים טובים הם ממש Underrated.
בסופר קנו חלב וירקות. תחתונים טובים, יפים, מחטבים קנו בחנויות המתמחות. זאת הרגשה נפלאה. תאמינו לי. גם אם זה רק הסוד הכמוס שלכם.
4 # שיננית
יש לנו נטייה כרונית לדחות את התור לשיננית למחרתיים או לשנה הקלנדרית הבאה. נכון שמדובר בהליך לא נעים במיוחד, לעיתים אפילו כואב, שלי באופן אישי נותן הרגשה שאני סוג של סוס שלא מסוגל לנקות בעצמו את השיניים. אבל עזבו את כל זה. התחושה אחרי הניקוי היא עילאית. ממש מרגישים שאפשר לשרוק מכל רווח ורווח בשיניים. ומעל הכל – ההרגשה הנפלאה כשאפשר לומר למישהו "אני לא יכולה להפגש ביום חמישי אחה"צ, יש לי תור לשיננית" – איזו התנשאות נעימה. אני כל כך מטופחת ומקפידה על הגיינת הפה. ומה איתך?
5 # יכולת הבחירה
אחת היכולות הכי underrated שישנן. אנחנו, ובכלל זה כותבת שורות אלה, נוטים לשכוח, שבכל רגע ורגע יש לנו יכולת לבחור. גם כשנכפית עלינו מציאות לא אידאלית, גם כשברגע זה אנחנו מעדיפים להיות במקום אחר, עם מישהו אחר ולעשות משהו לגמרי אחר. עדיין, יש לנו את היכולת לבחור כיצד להתייחס למציאות שלנו. איך להגיב אליה ואיך לנהל את עצמנו בתוכה. ויקטור פרנקל ניסח זאת בצורה הנשגבת ביותר, בספר "האדם מחפש משמעות".
אז בואו נזכור שיש לנו את היכולת לבחור בכל סיטואציה. גם אם הבחירה היא בין להתעצבן לבין לנשום עמוק, בין להתנפץ על מישהו או להבליג.
עברנו את גיל 18. מותר לנו לבחור ולהיבחר.
6 # סימני פיסוק
סימני פיסוק הם Underrated. לא מוערכים מספיק. קטנים כאלה, ורבים חושבים שהם סתם מיותרים. לכלוך שנפל על הדף.
תקראו לי מיושנת, אבל אני לא מסוגלת לוותר על סימני פיסוק. גם לא בהודעות וואטסאפ. היד שלי הולכת לבד לכיוון הפסיק, סימן השאלה והנקודה. מכיוון שאני אולי מיושנת אבל לא מנותקת, אני יודעת שרוב האנשים הוציאו לגמרי את סימני הפיסוק מסדר היום שלהם. מכבדת. אבל מה שקורה הוא, שבסוף מקבלים הודעות תמוהות בסגנון הבא (מישהי ביקשה המלצה למייבש כביסה והתלבטה האם כדאי לרכוש אחד עם צינור אוורור):
לכן, מיושנת או לא, בואו נחזיר את סימני הפיסוק. נחזיר עטרה. ליושנה. סימן שאלה. סימן קריאה.
7 # כשאתה רוצה לבטל פגישה עם מישהו, והוא מבטל ראשון
האמת, האם יש רגע מכונן מזה? לדעתי, מדובר באחד השיאים בחייו של אדם. אם לא ה – .
בואו נעצור וניתן לרגע את הכבוד המגיע לו.
8 # הדחקה
תמיד אומרים לנו – "בואו נדבר על זה", "בואו נשים דברים על השולחן", "בואו נציף", ואני חושבת שלא מדברים מספיק בשבחה של ההדחקה. יש דברים שככל שנטמון אותם בחלק האחורי של הזיכרון שלנו, כן ייטב.
מניסיון של מי ששנים דגלה בלדבר על הכל. עזבו. הדחקה עובדת מצוין. שכחו מזה. דפדפו. הייתי נותנת לכם דוגמה, אבל אני לא יכולה. אתם יודעים למה. הדחקתי.
9 # קללה טובה
קללה טובה היא לחלוטין Underated.
אין מספיק הכרה בכוחה המרפא של קללה טובה. מתי לאחרונה קיללתם מישהו, קללה אמתית, עסיסית, שבאה מכל הלב? ינעל אבוק? שתלך לעזאזל, אתה והבן שלך והבת שלך ואישתך, גיסך, גיסתך וכל בני ביתך? יא בן אלף?
מי שמכיר אותי, יודע שהדבר האחרון שאפשר לצפות שאוציא מהפה שלי, זה קללה. מי שמכיר אותי באמת, יודע שאני יודעת לקלל טוב מאד. בשלל שפות.
זה כיף גדול. אל תעצרו את עצמכם. קללו את האם-אמא של השופט במשחק כדורגל של הבן שלכם, את הכוס של'האמא של מי שחתך אתכם בכביש עכשיו. בכלל, לקלל בכביש זה מעצים. רצוי בזמן שאתם לבד באוטו והילד לא במושב האחורי. אבל גם אם כן, לא נורא. זה גם שיעור טוב לחיים. אף אחד לא מושלם. גם אמא מתרגזת. וכשהיא מתרגזת, יש לה פה מלוכלך כמו של תגרן בשוק של נפולי. לה פוטה מאדרה.
10 # הורים
רשימה טובה, כמו רשימה טובה, צריך לסיים במשהו מרגש. הסעיף הסוגר את רשימת הדברים שהם Underratd, ואולי מן הראוי היה שגם יפתח אותה הוא ההורים. כמה שנאהב את ההורים ונהיה ילדים מסורים, זה תמיד יהיה פחות מדי בהשוואה למה שהם עשו, עושים ויעשו בשבילנו. וזה נכון גם לגביכם, ילדים שלי. אז, לכו לבקר את ההורים. ויפה שעה אחת קודם.
ומה אתכם? מה מבחינתכם הוא Overrated, הוצא מפרופורציה והייתם רוצים להחזיר למימדים האמיתיים שלו?
ולמה הייתם רוצים לתת יותר כבוד? בטוח יש לכם.
פוסט מצוין. באה להורים הערב?!
תודה רבה, אחותי. קודם נצא לריצה ואז נלך להורים ונדבר על כמה רצנו.
פשוט ענק. מצחיק ואפילו גם אני מסכים עם חלקו. ולגבי בעלך. תידאגי שלא יהיו לו חברים מסובבים והכל יסתדר?
אין על החברים האלה.
איזה יופי של רשימות, אהבתי ממש – גם את הפריטים שהזדהיתי איתם (פוליטיקלי קורקט – וואי, אני לגמרי איתך; מישל אובמה – ממש; דעות של אחרים – בהחלט; הומור עצמי – זה כיף!; הדחקה – זה *ה*דבר! איזה יופי לשמוע את זה מאחת שאומרת שפעם היתה בעד לדבר. מעולה שראית את האור 😉 ; ויש עוד אבל לא נעים לי להאריך כל-כך…) וגם את אלה שלא (דחיית סיפוקים דווקא חסרה לי קצת ועם Waze הרבה יותר קל לנסוע למקומות חדשים מאשר בליווי מפה)!
והפתעת עם הקללות – לא רואים עלייך 😉 (אבל לגמרי מפרגנת לך)
את נהדרת, לאה. כיף שאהבת וכיף של תגובה.