*נכתב כאשר בני נסע במשלחת לפולין.
הַיּוֹם שלַחְתִּי אֶת בְּנִי לְאוֹשווִיץ.
נִפְרַדְתִּי לְשלוֹם מִבְּנִי אֲהוּבִי.
סָבָתִי נִפְרְדָה מֵאִמָּהּ ומֵאָבִיהָ.
הַיּוֹם שלַחְתִּי אֶת בְּנִי לְאוֹשווִיץ.
בְּנִי יִכָּנֵס בְּשעֲרֵי הָעֲבוֹדָה הַמְּשחְרֶרֶת
בַּגִּיל בּוֹ נִכְנְסָה בָּהֶם סָבָתִי.
הַיּוֹם שלַחְתִּי אֶת בְּנִי לְאוֹשווִיץ.
צִיַּדְתִּי אֶת בְּנִי בִּרְשימָה שֶׁל קְרוֹבֵי מִשפָּחָה שהנַּחְנוּ שָׁם,
לְמִקְרֶה שיִּפְגֹּש בָּהֶם.
הַיּוֹם שלַחְתִּי אֶת בְּנִי לְאוֹשְׁווִיץ.
מֵרָצוֹן עָשִׂיתִי זֹאת. נָשַׁקְתִּי לוֹ. בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ
וּפָנַי שטוּפֵי דְּמָעוֹת.
הַיּוֹם שלַחְתִּי אֶת בְּנִי לְאוֹשווִיץ.
נַעַר גָּבוֹהַ, יָפֶה וְחָפְשִׁי.
בְּהִיר שעָר וּבהִיר עיניים הוּא בְּנִי.
יֵשׁ לוֹ סִכּוּי טוֹב
לִשרֹד.
