אנחנו משפחה מטיילת. גם בארץ וגם בעולם.
מי זה אנחנו?
אבא, אמא, שני בנים ובת.
כל הילדים הם היום בגיל דו ספרתי, שמתחיל בספרה 1
(רב הנסתר על הגלוי, אני יודעת, אבל הם לא מרשים לי לחשוף יותר פרטים).
אנחנו מטיילים בחו"ל כל קיץ מאז שהקטנה הייתה בת שנתיים, לשבועיים – שלושה.
כשנוסעים לפרק זמן כזה עם ילדים, צריך להיות מוכנים לכל מיני דברים.
אז הנה קובץ ראשון של טיפים שנאספו על ידי במשך השנים,
ולקינוח – שלושה משחקים נהדרים לנסיעות ארוכות באוטו.
הפעם – משחקים לבני הנוער.
טיפ # 1 שקיות או לא להיות
היו הרבה מקרים שנסענו פרקי זמן ארוכים, לפעמים בדרכים לא פשוטות.
בפירנאים, למשל, יש כבישים מתפתלים שעולים על ההר, יורדים ממנו ואז שוב עולים ושוב יורדים וחוזר חלילה,
ואתה לא יודע בדיוק איפה ומתי ייגמר כל הדבר הזה.
כשהיינו בקניה, הדרך לספארי הייתה משובשת מאד. וארוכה.
במצבים כאלה, גם הילדים הסבלניים ביותר עלולים לפתח חוסר סבלנות, שלא לומר בחילה.
בשביל הנושא האחרון, אנחנו נערכים מראש עם שלל שקיות ייעודיות מהמטוס.
אל תגלו לאף אחד. אבל, נדמה לי שחברת אליטליה פשטה את הרגל בשנה שבה נסענו לטוסקנה.
יודעי דבר סיפרו לי שזה בגלל הוצאה גדולה ובלתי צפויה בסעיף שקיות ההקאה.
עדיף להתאבזר מראש מאשר לנסות להוציא את הריח הספציפי הזה ממושבי הרכב השכור. תאמינו לי.
טיפ # 2 מישהו שלח לי הפסקות קטנות
חוץ מהנאה גדולה, בטיול יש לפעמים רגעים קצת יותר מאתגרים.
קצת מתח, קצת כיפכופים.
בנסיעות ארוכות, קורה שהאוטו הופך להיות סיר לחץ על גלגלים.
מה עושים עם סיר לחץ? משחררים לאט.
במילים אחרות – הפסקות בדרך.
הפסקות קטנות לשירותים, מתיחת איברים, ארטיק וקפה, יכולות לעשות פלאים.
למרות שנורא נורא רוצים כבר להגיע, כדאי לזכור. ולעצור.
טיפ # 3 מוסיקה ללב היא חודרת
מה עוד אנחנו עושים כדי להיערך לנסיכות ארוכות?
מכינים פלייליסט.
בכל משפחה, לפחות אחד הילדים, ואם לא, אז אחד ההורים, הוא חובב מוסיקה.
אצלנו זה הבכור. לכל נסיעה הוא מכין פלייליסט ומעלה אותו על דיסק און קי.
בכל טיול אנחנו מאזינים לפלייליסט שלנו נון – סטופ ושרים בקולי קולות.
אין מה לעשות, המוסיקה מהבית ערבה לאוזנינו יותר משירים מקומיים באיטלקית, יוונית או ספרדית.
בשנה שעברה, הלהיט שלנו היה דדי דדון, מארץ נהדרת.
שרנו יחד אתו בכל החוף המערבי של ארה"ב.
זוכרים את "מתוקה מהחיים"?
ומה עם השיר הנהדר עם המילים הפיוטיות "אני בא אלייך במטוס"?
"מסן פרנסיסקו באת אותנו להטריף
הכי יפה מתל אביב עד טנריף
(התחלנו)
נגמר הקוורבו הסרבסות באוויר
הדי ג'יי מנגן לי שיר שאני מכיר
קורא לך, שמח, שולח נשיקה
מתוקה כמו נוטלה, כמה אתה יפה
אני בא אלייך במטוס
אני בא עם טילים ופצצות לתוך עינייך"
אין, אין על דדי דדון בעולם. אני רק קוראת את המילים ורואה לנגד עיני את סאן פרנסיסקו. וכביש מספר אחד. וסאן דייגו.
כל כך הרבה זכרונות טובים, משיר אחד דבילי (אבל גאוני).
בקניה שמענו את ההמנון של המונדיאל שנערך בדרום אפריקה, השיר הנהדר והמקפיץ Waving Flag:
מה שמדהים הוא, שמרוב שחורשים על הפלייליסט, יש שירים שכשאני שומעת אותם מתנגנים ברדיו, אפילו היום, אני נזרקת ישר לטיול שבו שמענו שוב ושוב את השיר.
זה כיף גדול.
טיפ # 4 אף פעם, אבל אף פעם, לא להישאר רעבים
מי שמגדל מתבגרים, בעיקר בנים, יודע שהם מוכרחים לאכול. והרבה.
מי שמטייל בעולם יודע שלא תמיד האוכל מגיע בזמן.
לפעמים אתה מתכנן להגיע לכפר מסוים ולאכול שם, וכשאתה מגיע, מת מרעב, אתה מגלה שכל המסעדות ובתי האוכל כבר נסגרו. בטוח קרה לכם.
ביג מיסטייק.
אסור להגיע עם מתבגרים למצב של רעב. כי אז הם באמת לא אחראים למעשיהם.
הפתרון – כבר לטיסה אני נערכת עם כריכים מהבית.
מחכים הרבה בשדה התעופה לפני ואחרי הטיסה ואני ממש לא רוצה להיות תלויה בכריך עם הלחם הקר של שדה התעופה.
גם במהלך הטיול – תמיד יש באוטו פירות שנרכשו בשוק הירקות (בסופרמרקט המקומי, גם טוב), קצת נשנושים (אף אחד לא מושלם…)
ובעיקר – משתדלים לא לדחות ארוחות. אוכלים בזמן, כדי להוריד לחץ.
טיפ # 5 משחקי אוטו
כשהילדים היו קטנים, שיחקנו במשחקי אוטו. שיטה מעולה להעביר את הזמן.
"מה אני רואה", "7 בום", "מי אני" – אתם בוודאי מכירים ואוהבים.
כשהילדים גדלו, מאתגר יותר למצוא משחקים שיעניינו אותם.
בדיוק לשם כך, החלטתי לחלוק אתכם כמה משחקים שעובדים אצלנו טוב עד היום.
דיון
או בשמו האנגלי, שנשמע מתוחכם הרבה יותר (כמו כל דבר באנגלית) – Debate:
כשנוסעים הרבה ברכב, ויש כמה וכמה ילדים, קשה להמנע מויכוחים:
תפתח את המזגן, תסגור את המזגן, תזיזי את הרגל, תזיז אתה את הרגל,
אמא הוא שם עלי את הראש, אמא הוא עשה פוק, וכן הלאה.
ברגע של יצירתיות, בדרכים המפותלות של ספרד, הבנתי שניתן למנף את יכולות הויכוח האינסופיות של ילדי ישראל בכלל ושל ילדי הפרטיים בפרט, ולנתב את כל האנרגיות הללו למקום טוב.
בוחרים נושא מעניין, כזה ששנוי במחלוקת. אחד צריך לדבר במשך דקה ולהעלות טיעונים בעד הנושא, והשני נגדו.
דוגמה – בעד ונגד שיעורי בית, בעד ונגד מעקב של הורים אחר התנהלות הילדים ברשתות החברתיות, ניסויים בבעלי חיים – בעד ונגד.
אפשר להעלות לדיון כל נושא ואפשר, כמובן, גם להעלות את רף הדיון, לשאלות עקרוניות ומוסריות, כמו: האם מותר לאדם חסר כל לגנוב תרופה מבית מרקחת כדי להציל את אשתו החולה, בעד ונגד עונש מוות לרוצחים וכו'.
הילדים שלנו ממש נשאבו לדיונים האלה, ועם השנים גם משכללים את הטיעונים שלהם.
הבעיה היא אח"כ, כשאני מבקשת מהם, למשל, לסדר את החדר, והם צצים לי עם כל מיני טיעונים, שעיקרם למה אין טעם לסדר כל יום ורצוי לתת להם לבטא את האני העצמי שלהם בצורת בלגן. אז אני מגדפת בשקט על כך שהבאתי את זה על עצמי ועודדתי אותם לפתח את יכולות הוויכוח שלהם…
מכל מקום, מדובר במשחק שהוא כיפי וגם חינוכי –
לומדים לחשוב על נושא מכל הכיוונים, להביע עמדה, גם אם על פניו היא מנוגדת למה שאתה חושב.
לומדים שניתן לטעון בעד ונגד כל דבר.
זוהי גם הזדמנות מעולה להעלות נושאים חשובים לדיון, לשמוע את דעתם של הילדים, וגם להשמיע להם בלי להיות מואשם ב"חפירה", כי זו הרי מהות המשחק…
אפשר לערוך דיונים על נושאים מצחיקים עד דביליים, כמו:
האם כפתור ה caps lock במקלדת מיותר? או –
מה עדיף לקנות – פירות רכים או קשים? הסוגיה האחרונה דרך אגב היא אחת הסוגיות הכי שנויות במחלוקת ביני לבין בעלי עוד משחר נישואינו. הוא אוהב פירות רכים וטוען נגדי שאני קונה פירות בוסר ואני אוהבת פירות קשים ומאשימה אותו שהוא קונה פירות רקובים… אז גררנו את הילדים לויכוח, ליתר בטחון.
נסו ותיהנו.
"מה אתה מעדיף"?
את המשחק הזה הביא אלינו הבן הגדול שלי. כל אחד בתורו, בוחר מישהו באוטו ונותן לו בחירה בין שתי אופציות. הצד השני צריך לבחור באחת האופציות ולנמק את בחירתו.
בדרך כלל מדובר, איך לומר, בבחירה בין שתי אופציות מהגיהינום.
אנחנו גם משתדלים להתאים את האופציות לנשאל. כלומר, אופציות מגיהינום בהתאמה אישית.
למשל, אחד הבנים שלי משחק כדורסל. שאלנו אותו: "מה היית מעדיף, להיות שחקן כדורסל במכבי תל אביב בליגה הלאומית אבל התלמיד הכי גרוע בשכבה או לא לשחק כדורסל אפילו יום בחייך אבל להיות התלמיד המצטיין של השכבה"? כואב, למי שרוצה גם וגם.
גם במשחק הזה אנחנו מכניסים שאלות של מחשבה. שאלנו למשל – "מה אתה מעדיף, לזכות במדליה אולימפית, לעמוד על הפודיום ולשמוע את המנון המדינה, אבל אח"כ המדליה תלקח ממך כי בדיעבד גילו שנפסלת או להגיע מקום רביעי ובכלל לא לקבל מדליה"? דילמה, תודו. כלומר – האם לזכות ולהיות על גג העולם לרגע ואז להתאכזב או לא לזכות כלל ולהתאכזב מהתחלה?
האופציות יכולות להיות גם מאד מבהילות, ותמיד ה"אווווווו" נשמע מאד מלחיץ: "מה היית מעדיפה, לשבור רגל ולא להיות מסוגלת יותר לרקוד בלט, אווווווווו להבין שהרגע אכלת בטעות חצי ג'וק והחצי השני שלו מונח על הצלחת לפנייך?"
משחק מצחיק מאד.
משחק הפדיחות:
המשחק הולך ככה – כל משתתף בתורו אומר מה הוא בחיים לא עשה. מי שכן עשה את הדבר הזה מרים יד. למשל – "אף פעם לא עליתי לתורה" (אופס, כל הבנים במשפחה מרימים ידיים, כי הם כן עלו לתורה). "אף פעם לא עישנתי סיגריה" (חסר למישהו מהילדים שירים יד…)
מי שמרים יד 3 פעמים, צריך לספר פדיחה שהייתה לו.
כשאתה מכיר את האנשים היטב, כפי שהמשפחה מכירה את כל יושבי האוטו, אתה מכוון את מי אתה רוצה "להפיל". למשל – אם אני רוצה את ה"ראש" של בעלי (שיספר קצת על הפדיחות שלו, מה יש?) אני יודעת מה הוא עשה ואנחנו לא, ואת זה אני אומרת. כמו: "אף פעם לא רצתי מרתון". בעלי בשלב הזה ירים יד (זוכרים את הפוסט על אשת המרתוניסט?) או "אף פעם לא צנחתי". שוב הפלתי את בעלי (עדיף להפיל את הבעל, לא נעים להפיל את הילדים. בכל זאת, יוצאי חלציך).
הכיף האמיתי מתחיל כשמישהו הרים 3 פעמים את היד וצריך לספר פדיחה שעשה. אני למשל, סיפרתי איך כשהלכתי לבריכה בפעם האחרונה, התרמוס עשה צליל מאד מוזר. כשהתחלתי למזוג הצצתי פנימה לראות מה עושה את הרעש והבנתי שכשהכנתי את הקפה הקר, שכחתי את הכפית בפנים…
פעם שיחקנו את המשחק באוטו עם אבא שלי (סבא).
לאבא שלי יש המון סיפורים מצחיקים. כשהגיע תורו לספר פדיחה, הוא סיפר שפעם, כשהיה צעיר, הוא החליט לעשות הפתעה לסבתא, וכשהיא נסעה לחו"ל הוא צבע את הקיר בחדר השינה בצבע בורדו. בחירה עיצובית אמיצה ועם זאת מחרידה.
בזמן שהוא צבע את הקיר בבורדו עז, הוא ירד לרגע מהסולם ונחת עם הרגל ישר לתוך דלי הצבע, שהתהפך ובין רגע כל הרצפה הייתה בצבע בבורדו.
לא זאת בלבד, אלא שהם גרו בדירה של פעם, ולכן הוא לא הספיק להבין מי נגד מי, והופ, הצבע זרם מהחדר למרפסת, שהיה בה חור ניקוז, ותוך שתי שניות הוא שמע את השכנה מלמטה צועקת געוולאד, כי כל הכביסה שלה התמלאה בצבע אדום… אחרי המקרה הזה הם נאלצו לעבור לעיר אחרת. גם כי הצבע בחדר השינה היה בלתי נסבל וגם כי השכנה הפסיקה לדבר איתם.
איזה כיף לשמוע את הפדיחות שעשה סבא.