ביום שישי בעלי מתחתן.
אמא שלי שאלה אותי "מה את עושה ביום שישי"?
"לא יודעת" אמרתי, ובלב חשבתי שיש לי חתונה ללכת אליה. נכון שלא הזמינו אותי. אבל זה בעלי, איך אני לא אלך. הייתי שם בכל הרגעים הכי חשובים שלו. ההשבעה בכותל, קורס קצינים, תואר ראשון, בחתונה שלו. איתי.
הייתי שם כשהוא ביקש ממני להתגרש. טוב, הוא לא בדיוק ביקש. זה היה כשהוא נסע לחו"ל בענייני עבודה. פתחתי את הדלת ועמד שם בחור, מזיע, למרות שהיה קר, ואמר לי " את מירוש"? התפלאתי איך הוא מכיר את שם החיבה שלי ואמרתי לו "כן, זאת אני" והוא אמר לי "אני מהמשרד של איתן".
"בוא תכנס" אמרתי לו, למרות שממש לא בא לי שהוא ייכנס, כי הבית היה מהפכה, כמו תמיד כשאיתן היה נוסע, כי אהבתי לסדר הכל יום לפני שהוא מגיע. אבל הבחור ממילא לא רצה להיכנס ורק אמר "קחי, איתן ביקש למסור לך את זה" והוסיף "מירוש" בקול עדין, כאילו שאנחנו מכירים מאיזשהו מקום.
לקחתי את המעטפה. דמיינתי שמסתתר בפנים משהו קטן כזה, אבל שווה. מאיתן. הוא אף פעם לא קנה לי כלום. אמר שזה לא מעניין אותו ושאקנה מה שנראה לי חשוב.
אז פתחתי במין עליצות את המעטפה, אבל היו שם רק ניירות שהכותרת שלהם הייתה משהו כמו "מסמכי בית-דין", ואיך שראיתי את זה התערפלו לי כל האותיות, התחילו לשוט לי מול העיניים.
המילה "מסמכי" נראתה לי כמו אוניה ושתי המילים שבאו אחריה, שהיו בעצם מילה אחת שהופרדה עם מקף, נראו לי כמו שני קרונות מחוברים שגוררים אחד את השני ונגררים אחרי האונייה. אפילו לא שאלתי את עצמי מה פתאום אונייה תגרור משהו. זה לא רכבת, או רכב עם נגרר. התיישבתי על הספה והרגשתי מחלת ים. שטתי על האונייה "מסמכי", הרגשתי איך הגלים מתרוממים ואני עולה ויורדת, הראש שלי מסתחרר ו"בית-דין" נגררים אחרינו בים הכועס. אני חושבת שנרדמתי על הספה וכשהתעוררתי, היה לי כאב ראש נוראי וזרקתי את המעטפה לפח.

למחרת איתן התקשר ואמר לי שהוא בכלל בארץ ושאל מה עשיתי עם המעטפה. אמרתי לו שאני חושבת שהיא בפח. שמעתי שהוא מחייך. כשאתה מכיר מישהו כל כך טוב, אתה לא צריך לראות אותו. אתה יכול לשמוע את הפרצופים שהוא עושה. אז הוא חייך ואמר שהשאיר לי עוד מעטפה בתיבת הדואר, כי היה לו ברור שאני לא אצליח להתמודד. "יש שם את המסמכים. תחתמי. זה לא מסובך" ובסוף הוא הוסיף "את יכולה להתייעץ עם עורך דין" כאילו שאנחנו בסדרת משטרה והוא חייב להסביר לי מה הזכויות שלי.
זה באמת לא היה מסובך. כי לא היה לנו בכלל רכוש. וגם לא ילדים. איתן לא רצה. אפילו ספה הוא לא הסכים לקנות. את הספה לקחתי מאח שלי ואשתו שעמדו לזרוק אותה, ואולי אפילו זרקו ובאתי לאסוף אותה מהרחוב. חתמתי. כי איתן ביקש. לא התייעצתי עם אף אחד. כי מה יש לי להתייעץ. מי מכיר את איתן יותר טוב ממני? אני גם לא מכירה אף עורך דין. חוץ מאיתן.
זה היה בדיוק לפני חודשיים. הבחור מהמשרד של איתן חזר לקחת את המעטפה עם המסמכים. אחר כך איתן בא לקחת את הדברים שלו, אבל לא ראיתי אותו, כי הוא בא בבוקר, כשהייתי בעבודה. במקרה שמעתי שהוא מתחתן, מהשכנה, שהגיס שלה עובד בגן אירועים. היא אמרה לי שהגיס גם אמר שיש לבחורה בטן קטנה "אם את מבינה למה אני מתכוונת". אני המשכתי ללכת. אף פעם לא דיברתי עם השכנה הזאת. לא ראיתי שום סיבה להתחיל עכשיו. הייתי בדרך לקניות. בחנות מדדתי שמלה בצבע כחול – ים. איתן לא אהב את הצבע הכחול עלי. אמר לי שזה נראה זקן, ומי בכלל הולך עם כחול היום. אבל המוכרת אמרה לי שהצבע ממש מתאים לעיניים שלי וכשהסתכלתי טוב, חשבתי שהיא צודקת. עשיתי עוד סיבוב בקניון, חזרתי לחנות ומדדתי שוב. "אין לך מה להתלבט. זה ממש את" היא אמרה והשתכנעתי, למרות שידעתי שזה מה שמוכרות אומרות, כי איתן תמיד היה צוחק עלי ואומר "באמת, מי מקשיב למוכרות? את לא יודעת שזה מה שמלמדים בשיעור הראשון בבית ספר לזבניות מתחילות?"
באתי הביתה וגם בבית ממש אהבתי את השמלה, והבד שלה היה נורא נעים על הגוף. הסתובבתי איתה עוד קצת, כדי להתרגל, כי עוד מעט החתונה. רציתי להרגיש איתה בנוח. אז לקחתי את העיתון וישבתי במרפסת, עם השמלה הכחולה. קצת סידרתי את הבית עם השמלה הכחולה והתחלתי להרגיש שהיא ממש טובה לי. עם השמלה הכחולה פתחתי את הדלת כשנשמעה דפיקה ואיתה הבאתי לבחור מהמשרד של איתן את העניבה שאיתן שכח. הבחור לקח את העניבה מהיד שלי ואמר "איתן ביקש גם את התמונה שתלויה בסלון. היא שלו" וכשהסתובבתי ללכת להוריד את התמונה מהקיר הרגשתי שהשמלה מתנפנפת לי בצורה כל כך נעימה ונכנסת לי רוח טובה מתחת לבד ואמרתי לבחור "בוא תכנס, אני מכינה לנו כוס קפה".

את נפלאה ! אני ללא מילים מימך , כל פוסט מחדש. מחכה להמשיך לקרוא אותך כל פעם מחדש
אהבתי. ממש. שונה ממה שכתבת עד עכשיו. ממש רוח רעננה נכנסה בדלת 🙂
תודה רבה, אחות יקרה. שמחה שאהבת❤
הכתיבה שלך מהפנטת אותי! וכן, גמאני רוצה המשך💞
הסמקתי. תודה רבה מקרב לב. אני רואה שיש רוב מוחץ שרוצה המשך. העניין יישקל בכובד ראש 😉
אהבתי ממש. לאורך הקריאה תהיתי האם זהו סיפורך האישי או פרי הדימיון….
פפי השענ 0103 ואני קוראת את הסיפור
עכשיו אני עצובה ומלאת מחשבות ולא אצליח להרדם…
תודה
סליחה, מותק. לא התכוונתי. מקווה שהשלמת שעות שינה מאז.
מקסים צפי❣️ממלא את הלב ואת הבטן… מענג
תודה רבה, יקירתי. שמחה לשמוע שאהבת.
באמת באמת מקסים ( לא בגלל שאני כבר מזמן לא אובייקטיבית), את ללא ספק סופרת בעלת שיעור קומה.
את הכי מפרגנת שיש, מירי. תודה, תודה.