כָּחֹל יָם, סיפור קצר

למחרת איתן התקשר ואמר לי שהוא בכלל בארץ ושאל מה עשיתי עם המעטפה. אמרתי לו שאני חושבת שהיא בפח. שמעתי שהוא מחייך. כשאתה מכיר מישהו כל כך טוב, אתה לא צריך לראות אותו. אתה יכול לשמוע את הפרצופים שהוא עושה. אז הוא חייך ואמר שהשאיר לי עוד מעטפה בתיבת הדואר, כי היה לו ברור שאני לא אצליח להתמודד. "יש שם את המסמכים. תחתמי. זה לא מסובך" ובסוף הוא הוסיף "את יכולה להתייעץ עם עורך דין" כאילו שאנחנו בסדרת משטרה והוא חייב להסביר לי מה הזכויות שלי.

זה באמת לא היה מסובך. כי לא היה לנו בכלל רכוש. וגם לא ילדים. איתן לא רצה. אפילו ספה הוא לא הסכים לקנות. את הספה לקחתי מאח שלי ואשתו שעמדו לזרוק אותה, ואולי אפילו זרקו ובאתי לאסוף אותה מהרחוב.  חתמתי. כי איתן ביקש. לא התייעצתי עם אף אחד. כי מה יש לי להתייעץ. מי מכיר את איתן יותר טוב ממני? אני גם לא מכירה אף עורך דין. חוץ מאיתן.

זה היה בדיוק לפני חודשיים. הבחור מהמשרד של איתן חזר לקחת את המעטפה עם המסמכים. אחר כך איתן בא לקחת את הדברים שלו, אבל לא ראיתי אותו, כי הוא בא בבוקר, כשהייתי בעבודה. במקרה שמעתי שהוא מתחתן, מהשכנה, שהגיס שלה עובד בגן אירועים. היא אמרה לי שהגיס גם אמר שיש לבחורה בטן קטנה "אם את מבינה למה אני מתכוונת". אני המשכתי ללכת. אף פעם לא דיברתי עם השכנה הזאת. לא ראיתי שום סיבה להתחיל עכשיו. הייתי בדרך לקניות. בחנות מדדתי שמלה בצבע כחול – ים. איתן לא אהב את הצבע הכחול עלי. אמר לי שזה נראה זקן, ומי בכלל הולך עם כחול היום. אבל המוכרת אמרה לי שהצבע ממש מתאים לעיניים שלי וכשהסתכלתי טוב, חשבתי שהיא צודקת. עשיתי עוד סיבוב בקניון, חזרתי לחנות ומדדתי שוב. "אין לך מה להתלבט. זה ממש את" היא אמרה והשתכנעתי, למרות שידעתי שזה מה שמוכרות אומרות, כי איתן תמיד היה צוחק עלי ואומר "באמת, מי מקשיב למוכרות? את לא יודעת שזה מה שמלמדים בשיעור הראשון בבית ספר לזבניות מתחילות?"
באתי הביתה וגם בבית ממש אהבתי את השמלה, והבד שלה היה נורא נעים על הגוף. הסתובבתי איתה עוד קצת, כדי להתרגל, כי עוד מעט החתונה. רציתי להרגיש איתה בנוח. אז לקחתי את העיתון וישבתי במרפסת, עם השמלה הכחולה. קצת סידרתי את הבית עם השמלה הכחולה והתחלתי להרגיש שהיא ממש טובה לי. עם השמלה הכחולה פתחתי את הדלת כשנשמעה דפיקה ואיתה הבאתי לבחור מהמשרד של איתן את העניבה שאיתן שכח. הבחור לקח את העניבה מהיד שלי ואמר "איתן ביקש גם את התמונה שתלויה בסלון. היא שלו" וכשהסתובבתי ללכת להוריד את התמונה מהקיר הרגשתי שהשמלה מתנפנפת לי בצורה כל כך נעימה ונכנסת לי רוח טובה מתחת לבד ואמרתי לבחור "בוא תכנס, אני מכינה לנו כוס קפה".