
אני צֵפִי,
שם מוזר, צודקים.
את הסיפור על השם שלי אפשר לקרוא כאן.
אני כותבת על דברים רציניים וגם מצחיקים, אבל תמיד מתכוונת לעורר מחשבה ולהגיע לעומק.
תוכלו למצוא כאן סיפורים קצרים שכתבתי, המלצות על ספרים מעניינים לקרוא ובכלל המלצות על דברים טובים.
אז בואו איתי אל הרקיע השביעי.

הרשמו, שלא תפספסו

בגן חיות הטרף – אריק לארסון
מאנגלית: יניב פרקש הוצאת בבל אם תקראו רק ספר אחד השנה (ואני, כמובן, מקווה שתקראו יותר), אני ממליצה לכם בחום שיהיה זה הספר הזה. נכון, התמונה על הכריכה סתמית ובלתי מושכת. נכון, כותרת המשנה "דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי"
חו"ל עם בני נוער – טיפים ומשחקים שלא תרצו לפספס
אנחנו משפחה מטיילת. גם בארץ וגם בעולם. מי זה אנחנו? אבא, אמא, שני בנים ובת. כל הילדים הם היום בגיל דו ספרתי, שמתחיל בספרה 1 (רב הנסתר על הגלוי, אני יודעת, אבל הם לא מרשים לי לחשוף יותר פרטים). אנחנו
בבקשה, אל תגידו לי
בתור אחת שקוראת הרבה וכותבת לא מעט, אני מאוהבת בשפה העברית. ובעושר לשוני בכלל. בזמן האחרון שמתי לב שיש שימוש יתר בביטויים מסוימים, באופן שעושה את בשרי חידודין חידודין. אני לא מדברת על שגיאות נפוצות בלשון העברית, שגם הן יכולות להוציא
השם שלי ואני
נראה לי שהתקרבנו מספיק, אתם ואני, והגיע הרגע לדון בנושא רגיש. השם שלי. אז אתם כבר יודעים שקוראים לי "צֵפִי". מה זה "צֵפִי"? בוודאי שאלתם את עצמכם. זאת שאלה שאני נשאלת כל יום, לפחות פעם אחת, אם לא שלושים. אלא

חכי, לילינ'קה – סיפור קצר
"מריה, מריה" אני קוראת לה. השלפוחית לוחצת לי חזק בתחתית הבטן. אבל היא לא שומעת אותי. היא במרפסת הקטנה של המטבח, מעשנת. "מריה" הקול שלי

קיץ 1977, סיפור קצר (וממתק לקינוח!)
קיץ 1977 היה לוהט. השמיים להטו, האדמה להטה. אפשר היה לראות איך השיחים ברחוב מעלים אדים, כמו תה בחורף. ברדיו אמרו שמי שלוקח ביצה ופותח

כָּחֹל יָם, סיפור קצר
ביום שישי בעלי מתחתן. אמא שלי שאלה אותי "מה את עושה ביום שישי"? "לא יודעת" אמרתי, ובלב חשבתי שיש לי חתונה ללכת אליה. נכון שלא

מְאֻשָּׁר
מה צריך אדם כדי להיות מאושר? הילדים שלה בריאים ויפים. ההורים שלה טובים, בעלה לא עזב אותה. היא קמה לעוד בוקר, אוהבת את השמש המציפה

לב
יש לי חור בלב. ככה נולדתי. הרופאים אמרו לאמא שלי, שצריך לחכות קצת, שיש סיכוי שהחור ייסתם לבד. אבל הוא לא נסתם. אז הרופאים

סבתא שלי היתה בשואה
סבתא שלי הייתה בשואה. גם סבא שלי. סיפרו לי שסבא שלי היה ביערות. פרטיזן. זה נשמע לי כמו טרזן. בלילה אני מדמיין את סבא שלי
אולי תאהבו גם את:
חושבים שיש עוד מישהו שישמח לקרוא? שתפו אותו

הרשמו, שלא תפספסו
