
אני צֵפִי,
שם מוזר, צודקים.
את הסיפור על השם שלי אפשר לקרוא כאן.
אני כותבת על דברים רציניים וגם מצחיקים, אבל תמיד מתכוונת לעורר מחשבה ולהגיע לעומק.
תוכלו למצוא כאן סיפורים קצרים שכתבתי, המלצות על ספרים מעניינים לקרוא ובכלל המלצות על דברים טובים.
אז בואו איתי אל הרקיע השביעי.

הרשמו, שלא תפספסו

בגן חיות הטרף – אריק לארסון
מאנגלית: יניב פרקש הוצאת בבל אם תקראו רק ספר אחד השנה (ואני, כמובן, מקווה שתקראו יותר), אני ממליצה לכם בחום שיהיה זה הספר הזה. נכון, התמונה על הכריכה סתמית ובלתי מושכת. נכון, כותרת המשנה "דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי"
חו"ל עם בני נוער – טיפים ומשחקים שלא תרצו לפספס
אנחנו משפחה מטיילת. גם בארץ וגם בעולם. מי זה אנחנו? אבא, אמא, שני בנים ובת. כל הילדים הם היום בגיל דו ספרתי, שמתחיל בספרה 1 (רב הנסתר על הגלוי, אני יודעת, אבל הם לא מרשים לי לחשוף יותר פרטים). אנחנו
בבקשה, אל תגידו לי
בתור אחת שקוראת הרבה וכותבת לא מעט, אני מאוהבת בשפה העברית. ובעושר לשוני בכלל. בזמן האחרון שמתי לב שיש שימוש יתר בביטויים מסוימים, באופן שעושה את בשרי חידודין חידודין. אני לא מדברת על שגיאות נפוצות בלשון העברית, שגם הן יכולות להוציא
השם שלי ואני
נראה לי שהתקרבנו מספיק, אתם ואני, והגיע הרגע לדון בנושא רגיש. השם שלי. אז אתם כבר יודעים שקוראים לי "צֵפִי". מה זה "צֵפִי"? בוודאי שאלתם את עצמכם. זאת שאלה שאני נשאלת כל יום, לפחות פעם אחת, אם לא שלושים. אלא

אישה אחת מתה
אישה אחת מתה. האנשים בעבודה היו בשוק. הם לא ראו שום דבר. היא הייתה חולה? הרי היא באה כל בוקר, לא פספסה אף יום, הם

היום האחרון
זה היה היום האחרון בחייו הראשונים. הוא לקח מזוודה קטנה, כזאת עם גלגלים, שמותר להעלות למטוס, וקיפל לתוכה לאט לאט את שאריות חייו. הוא בחר

לונה של הירקות
"לונה של הירקות" כולם קוראים לי. 7 שעות בשני מטר על שני מטר. 6 ימים בשבוע, כבר 56 שנה. כשהייתי בת שמונה, התחלתי אצל אדון

הַיּוֹם. שָׁלַחְתִּי.
*נכתב כאשר בני נסע במשלחת לפולין. הַיּוֹם שלַחְתִּי אֶת בְּנִי לְאוֹשווִיץ. נִפְרַדְתִּי לְשלוֹם מִבְּנִי אֲהוּבִי. סָבָתִי נִפְרְדָה מֵאִמָּהּ ומֵאָבִיהָ. הַיּוֹם שלַחְתִּי אֶת בְּנִי לְאוֹשווִיץ. בְּנִי יִכָּנֵס

החיוך
שוסטק היה הלקוח הכי גדול של המשרד שלנו. היתה לו חברה ענקית ליבוא ויצוא ועשרות חברות בנות. היו לו שני בנים, אלון ועופר שוסטק וחתן אחד

תְּמוּנָה
הנה אני, הילדה שהייתי. על ספסל בגינה, בעיר לא יפה. הנה אני הילדה שהייתי, צהובה ורכה. הנה אני הילדה שהייתי, בבגדים חמים. עטופה באהבתם של
אולי תאהבו גם את:
חושבים שיש עוד מישהו שישמח לקרוא? שתפו אותו

הרשמו, שלא תפספסו
