למרות הכותרת היומרנית, חשוב לי להתוודות שאני לא אנינת טעם במיוחד בסרטים.
לצערי, יוצא לי לבקר מעט מדי בבתי קולנוע. אין לי חיבה מיוחדת לסרטי שתיקה סקנדינביים ולסרטים צרפתיים שבסופם אתה מסתכל מסביב לבדוק אם אתה הדביל היחיד שלא הבין מה הבמאי רצה.
אני כן אוהבת סרטים טובים, שהולכים איתי הביתה ומעלים מחשבות.
"הסוכן" – אסגאר פרהאדי
ההורים שלי בחו"ל, ואני קיבלתי את כרטיס המנוי שלהם למועדון טרום הבכורה של "אסכולות". לשמחתי זכיתי לצפות בסרט איראני מקסים.
עאמד וראנה הם זוג צעיר שחי בטהרן. בעקבות עבודות חפירה שמתבצעות במגרש הסמוך לבניין שלהם, הבניין עומד לקרוס והם נאלצים לפנות את דירתם באמצע הלילה.
עאמד הוא מורה ושניהם שחקנים חובבים בתאטרון, המעלה את ההצגה "מותו של סוכן" של ארתור מילר, הצגה שאיתה מתכתב הסרט לכל אורכו.
חבר מהתאטרון עוזר להם למצוא דירה חלופית. בדירה נותרו חפצים של הדיירת הקודמת וגם משקעים אחרים שבגינם נקלעים עאמד וראנה לאירוע מטלטל, שכל אחד מהם מתייחס אליו באופן שונה, דבר המעמיד את מערכת היחסים ביניהם במבחן.
מעבר לסיפור עצמו, שלא אספר אותו, כדי לא להרוס לכם, הסרט מאפשר הצצה לחייו של זוג צעיר בטהרן של היום. מה זה אומר? הם כנראה לא מאד דתיים ואולי אפילו חילונים, אבל עדיין נתונים למרותו של משטר דתי ויש בכך כדי להשפיע על כל אורח החיים שלהם.
מארג הדמויות שבונה אסגאר פרהאדי הוא מרתק. היחסים בין השחקנים בתאטרון, היחסים בין עאמד וראנה לבין השכנים בבניין החדש – כיצד צריך להתנהג בטהרן, מה מותר לומר לשכנים ומה לא, למי מותר להסתכל בעיניים ולמי אפשר, אם בכלל, לומר את האמת.
אחת התחושות החזקות ביותר שיצאתי איתן מהסרט היhתה חוסר האונים של היחיד מול השלטונות. חשתי שהאדם עזוב לנפשו. כמעט ואין לאן לפנות – בית חולים, אמבולנס, משטרה. גם אם תפנה, סביר שלא תקבל סיוע ראוי, וסביר אפילו יותר שאתה זה שתצא אשם ותצטרך להסביר כיצד נקלעת למצב הנוכחי. האירוע בתחילת הסרט באשר לדירתם המתמוטטת של עאמד לראנה ממחיש זאת – מתבצעות עבודות תשתית, אלה גורמות לבניין שלם כמעט לקרוס על דייריו ומאלצות אותם לנוס על נפשם באמצע הלילה ואין מי שאחראי.
יש סימליות רבה בעובדה שהדירה המקורית של עאמד וראנה מלאה בסדקים ועומדת לקרוס, סימליות שמבויימת ומצולמת ביד אומן.
סיפרתי לכם את הרקע, בלי לגלות לכם את הסיפור עצמו, כי אני רוצה שתצפו בסרט.
הסרט זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בפסטיבל קאן האחרון הוא זכה בפרס התסריט ופרס השחקן הטוב ביותר.
הסרט לא קצר (125 דקות), אבל אל תבהלו. לא מרגישים איך הזמן עובר.
אפשר למצוא את הסרט ב VOD.
שחקנים: שהאב חוסייני, טהראני אלידוסטי
"פרידה" – אסגאר פרהאדי
בגלל שאהבתי כל כך את "הסוכן", חיפשתי סרט נוסף של אסגאר פרהאדי, "פרידה", שגם עליו שמעתי שבחים. מצאתי אותו ב HOT VOD.
סצינת הפתיחה של הסרט מתרחשת בבית דין איראני לגירושין. האישה מגישה בקשה לגט, למרות שבעלה אדם טוב והגון. העילה – הם החליטו לעבור לגור בחו"ל, כדי ליצור לעצמם ולבתם המתבגרת עתיד טוב יותר. לשם כך הם פתחו בהליך ארוך שבסופו קיבלו ויזה שעומדת לפוג בתוך 40 יום. הבעל מסרב לעזוב בשל מצבו של אביו חולה האלצהיימר, בו הוא מטפל בצורה מעוררת כבוד. האישה רוצה לצאת לחו"ל עם הבת ולשם כך עליה להתגרש. השופט קובע שאין זו עילה מספקת. הבעל אינו מתעלל או מכה ולכן הם נשלחים לדרכם.
האישה עוזבת את הבית המשותף וחוזרת לגור עם הוריה עד למעבר לחו"ל, כנראה ללא הבת, שמבקשת להשאר עם אביה. הבעל שוכר את שירותיה של מטפלת, שתטפל באביו בזמן שהוא בעבודה. לאישה המטפלת יש בעיות משלה, שמצטלבות עם הבעיות של מעסיקיה. הסיפור הולך ומסתבך בעקבות אירוע שמתרחש בינה לבין הבעל, המעסיק שלה.
ישנן נקודות דימיון רבות בין שני הסרטים. בשניהם הגיבור הגבר הוא דמות טובת לב. הם בני זוג טובים ואוהבים. ב"פרידה", הגבר הוא גם אבא טוב ("ב"סוכן" אין לבני הזוג ילדים, אבל הגיבור הוא מורה, דמות חינוכית מיוחדת). האבא מלמד את בתו למלא את מיכל הדלק בעצמה ולהתמקח על העודף. הוא יושב איתה שעות ארוכות, בסבלנות, על לימודי המתמטיקה וכמובן, מטפל באביו החולה.
למרות דמותם החיובית, הגברים בשני הסרטים מתעקשים ללכת עם העקרונות שלהם "עד הסוף", על אף המחיר הכבד שהסביבה הקרובה והאהובה שלהם משלמת. הדמות הנשית, לעומתם נוקטת עמדה של חמלה.
בשני הסרטים, להתעקשות של הגברים על הבחירות שלהם יש תוצאות קשות, ורק לאחריהן מגיעה השלמה, שגם היא מתגלה בסופו של דבר כהשלמה שאיננה שלמה, ולכן גם אחריה מגיע מחיר כבד.
הסרט "פרידה" היה לא קל לצפיה, אם כי לא פחות מרתק מ"הסוכן".
כל אחת מהדמויות מסתירה משהו ואף אחד לא אומר אמת. חוסר התקשורת מכניס את הדמויות למעגל של כאב שקשה להחלץ ממנו.
בשנת 2012 זכה הסרט בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
על אף הקושי, מדובר בסרט מצויין ואני ממליצה לחפש אותו ולצפות בו.